מדרש על שמואל ב 22:3: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי

ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל כענין שנאמר(במדבר י"ז י"ג) ויעמד בין החיים והמתים: ויהי הענן והחשך. הענן לישראל והחשך למצרים את מוצא שכל מי שנתון באפילה רואה מי ששרוי באורה, והיו המצרים שרויין באפילה ורואין את ישראל שהן שרויין באורה ואוכלין ושותין ושמחים והיו זורקין בהן חצין ואבני בלוסטא והיה מלאך וענן מקבלן כענין שנ' (בראשית ט"ו א') אל תירא אברהם אנכי מגן לך, ואומר (ש"ב כ"ב ג') אלהי צורי אחסה בו מגני וקרן ישעי משגבי ומנוסי, ואומר(שם ל"א) (כל) אמרת אלה צרופה מגן הוא לכל החוסים בו: ולא קרב זה אל זה כל הלילה. היה המצרי עומד אינו יכול לישב, יושב אין יכול לעמוד, טעון אין יכול לפרוק, פרוק אין יכול לטעון, והיה ממשש אפילה שנ' (י' כ"א) וימש חשך: ד"א ולא קרב זה אל זה שלא קרב מחנה מצרים לתוך מחנה ישראל ולא מחנה ישראל לתוך מחנה מצרים:
שאל רבBookmarkShareCopy

מכילתא דרבי ישמעאל

ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך, הענן אל ישראל והחשך אל מצרים מגיד הכתוב שהיו ישראל נתונין באורה ומצרים באפלה שנ' לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים (שמות י׳:כ״ג). וכן אתה מוצא לעתיד לבא הרי הוא אומר קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח (ישעיה ס) מפני מה כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה. ולא עוד אלא כל מי שהוא נתון באפלה רואה כל מי שהוא נתון באורה שהיו מצרים שרוים באפלה רואים את ישראל שהיו נתונין באורה אוכלים ושותים ושמחים והיו מזרקים בהם בחצים ובאבני בליסטרא והיה המלאך והענן מקבלן שנ' אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד (בראשית ט״ו:א׳-ב׳) ואומר מגיני וקרן ישעי משגבי ומנוסי מושיעי מחמס תושיעני (שמ"ב כב) ואומר מגן הוא לכל החוסים בו (שם):
שאל רבBookmarkShareCopy

תנחומא בובר

ד"א ויקרא אליו. א"ל אברהם מי אתה, א"ל מלאך אני, א"ל אברהם כשאמר לי הקב"ה להקריבו] הוא בעצמו אמר לי, ועכשיו אני מבקש שיאמר לי הוא בעצמו, מיד פתח הקב"ה את הרקיע ואת הערפל וא"ל בי נשבעתי (בראשית כב טז), א"ל אברהם והרי נשבעת ואף אני נשבעתי שאיני יורד מן המזבח הזה עד שאומר כל מה שאני צריך, א"ל אמור כל מה שאתה צריך, א"ל אברהם לא אמרת לי שאתה מעמיד ממני מלא כל העולם כולו, שנאמר וספור הכוכבים וגו' כה יהיה זרעך (בראשית טו ה), א"ל הקב"ה הן, א"ל ממי, א"ל מיצחק, א"ל והלא אמרת לי שאתה מרבה בני כעפר, שנאמר והיה זרעך כעפר הארץ (שם כח יד) א"ל הקב"ה הן, א"ל ממי, א"ל מיצחק, א"ל כשם שהיה לי להשיבך ולא אמרתי לך כלום רבונו של עולם אתמול אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע, ועכשיו אתה אומר והעלהו שם לעולה, וכבשתי יצרי ולא השבתיך, אף אתה כשיהיו בניו של יצחק חוטאים לפניך ונכנסים לצרה, זכור להם עקדת יצחק אביהם וסלח להם ופדה אותם מצרותם, אמר להם הקב"ה אמרת שלך, אף אני אומר שלי, א"ל הקב"ה עתידין בניך להיות חוטאין לפני, ולדין אותם בראש השנה אלא אם מבקשים הם שאהיה סולח להם, יהיו תוקעים לפני בו ביום בשופר, א"ל אברהם ומהו שופר, א"ל הקב"ה אין אתה יודע, א"ל לאו, א"ל חזור לאחוריך וראה, מי וישא אברהם את עיניו [וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו] (שם כב יג), אין אומר כאן אלא בקרניו, א"ל יהו תוקעין לפני בקרן הזה וני סולח לעונותיהם, באותה שעה נתן שבח והודיה לפני הקב"ה, והוא שדוד מקלס מגיני וקרן ישעי (ש"ב כב ג), וכן הוא אומר תקעו שופר בציון (יואל ב טו), תחילה בראש השנה, ואחר כך קדשו צום (שם שם), זה יום הכפורים, לאחר עשרה ימים שבו הקב"ה סולח לעונותיהם, שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' (ויקרא טז ל), אשריכם ישראל היאך הקב"ה חיבב אתכם מה שלא עשה לכל אומה ולשון, שנאמר כח מעשיו הגיד לעמו וגו' (תהלים קיא ו), וכתיב מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל (שם קמז יט), וכתיב לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה (שם שם כ).
שאל רבBookmarkShareCopy